הכניסה מגיל 18 ומעלה

הכניסה לאתר מותרת לגילאי 18 ומעלה.

הסיפור של דרורית ויאיר ניצני

במפגש החמישי של פרויקט משפחה אמיתית, של יקב טפרברג וסלונה, ארחנו את דרורית ויאיר ניצני, הזוג שנותן משמעות אמיתית למושג משפחה, ומייצג את פרצופה היפה של המדינה

 

הוא קלידן להקת תיסלם האלמותית, אמן ויוצר ייחודי ומהבולטים בארץ, שמצליח לעשות בשבוע את מה ששלושה אנשים חרוצים לא מספיקים בחודש, וזה כולל בין היתר הופעות יחיד, כתיבת טור בעיתון ישראל היום, השאת זוגות בנישואין אזרחיים, והופעות עם להקת תיסלם היא מעצבת מוכשרת ואוטודידקטית של בגדי ילדות ונשים, שבמשך עשרים שנות קריירה תמיד הקדימה את זמנה, אימצו לפני כארבע שנים, את אלי סופר, חייל בודד שנפצע במהלך מבצע צוק איתן, והפך לצד שלושת בנותיהם של יאיר ודרורית , לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.

 

משפחת ניצני

 

במסגרת פרויקט משפחה אמיתית, של יקב טפרברג ואתר סלונה, פגשנו את דרורית ויאיר ניצני, בלאונג' של מלון בראון בתל אביב, לשיחה מרגשת עם רונית הבר, עורכת האתר, וקהל הבלוגריות של סלונה. הסיפור שסיפרו לנו, הוא סיפור מעורר השראה של נתינה ואהבה ללא תנאי.


הבלוגריות של סלונה
הבלוגריות של סלונה (צילום: גלית סבג)


הכל התחיל מהודעת טקסט


לפני ארבע שנים, בעיצומו של מבצע צוק איתן, שלחה ענב, ביתם הבכורה של דרורית ויאיר ניצני, הודעה לדרורית: "מחפשים משפחה שגרה קרוב לתל השומר, שתוכל לקבל חייל בודד פצוע הביתה לתקופת ההחלמה, את מסכימה לארח אותו?".


משפחת ניצני
הכל התחיל מהודעת טקסט., מימין לשמאל: אלי סופר, דרורית, יאיר, אלה ענבר ועינב ניצני (צילום: מיטל חדד)


דרורית:" עניתי כן, בלי שום בעיה, ולא התייעצתי עם אף אחד וממש לא הבנתי למה אני נכנסת, הייתי בטוחה שזה חייל בודד, שההורים שלו באמריקה, ואנחנו נטפל בו , ובסוף המלחמה נארוז לו את המזוודות, ונלווה אותו בחזרה לאמא ואבא שלו".


מהרגע הראשון שדרורית פגשה את אלי בבית החולים, היא הרגישה תחושה פנימית עמוקה שזה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות. תוך ימים ספורים, סגרה את העסק שהיה לה לעיצוב שמלות, ביקשה מחברות למכור את הקולקציה שנשארה, והתמסרה לטיפול באלי, ומאוחר יותר גם בחיילים בודדים אחרים, שבאו ממשפחות ישראליות, ללא עורף משפחתי.


משפחת ניצני
משפחה אמיתית, יאיר ודרורית ניצני (צילום: גלית סבג)


ואז הגיע אלי


אלי נולד למשפחה חרדית בירושלים, ילד מס 11 מתוך 12 ילדים. בסביבות גיל 11 עזב את הבית לרחוב, גר בגינות ציבוריות וישן במגלשות.


בנות מחזיקות כוס יין
המפגש החמישי בפרויקט משפחה אמיתית ( צילום: גלית סבג)


רונית: "איך ילד כזה, עם קב"א ודפ"ר נמוכים, מגיע ליחידת מגל"ן?"


דרורית:" הוא חתול רחוב רציני, ואני חושבת שיחידת מגל"ן צריכה טיפוס שלא מפחד ממוות, ולא מפחד מכלום. "קטפו אותו", והכניסו אותו לתוך היחידה, הוא התבלט בספורט, כי הוא ספורטאי מחונן. וכך שרד את כל השרות".


רונית: " יאיר, איך היה המפגש הראשון שלכם?"


יאיר: "בעיקר אני זוכר שהוא היה מאד משונה. הוא היה אחר מאיתנו, הוא דיבר אחרת. הוא לא למד בבית ספר, לא ידע שום דבר על שום דבר".

בנות ניצני
בנות ניצני (צילום: מיטל חדד)


"להכניס אדם זה לבית, זה כמו להתבונן במראה של עצמך דרך עיניים של מישהו אחר"


רונית: "איך מתמודדים עם כניסה של גבר צעיר לבית עם שלוש בנות, במיוחד כשהבת הקטנה מאד צעירה, וממש גדלה לצידו?


יאיר:" זו פעם ראשונה בעצם שהבנות ראו סכין גילוח במקלחת, מישהו שמשאיר כל מני דברים אחריו, אבל בדיעבד התברר, שהוא הרבה יותר מסודר מהן".


משפחת ניצני
להכניס אדם זר הביתה זה קסם (צילום——–)


הדבר הכי קרוב לחינוך שאלי פגש בחייו עד שהגיע למשפחת ניצני, היה המשמעת הצבאית. כשהיה מתעורר בבוקר בחדר שלו, היה מסדר את המיטה, מותח את הסדין, מקפל את השמיכה, ומסדר כל דבר במקום. בפעמים הראשונות שביקר בחדרים של הבנות, הוא היה מזועזע מהבלאגן.


אנשים מצלמים
סיפור מעורר השראה של נתינה ואהבה (צילום: גלית סבג)


יאיר:" הוא היה כועס עליהן ואומר: מה זה צריך להיות? ולמה החדר שלכן מבולגן?" בעצם הוא הצליח לעשות את מה שאנחנו כהורים לא הצלחנו"


רונית: "מאד אינטימי להכניס מישהו זר הביתה".


יאיר ובנו
ואז הגיע אלי (צילום: דרורית ניצני)


רונית: "הכנסתם בחור בוגר הביתה, אדם עם הרבה צרכים וקשיים, הייתם אחרי שלב גידול הילדים, ופתאום צללתם לתוך הרפתקה קשה, ששינתה את האיזון"


דרורית: " אני חושבת שבמשך חודשיים לא צעקנו, לא רבנו, אכלנו ארוחת ערב מסודרת במשך חודשיים, הכל התנהל כמו בית למופת, אחרי חודשיים חוזרים לשגרה. קרה שצעקתי על הבנות, והתנצלתי בפני אלי והתגובה שלו היתה :"תגידי לי זה צעקות? אתם הבית הכי שקט שאני מכיר, את יודעת מה זה אצלנו צעקות? זורקים שולחנות".


אנשים מצלמים
כשיאיר ניצני שר האשם תמיד (צילום: גלית סבג)


דרורית:" אני לא יודעת איך להודות להזדמנות הזו שנשלחה אלינו, כי זו הזמנות לראות את עצמך דרך עיניים של מישהו אחר, אתה פתאום שם לב לכל פרט, כל דרך ההסתכלות על החיים משתנה, ומקבלים פרופורציות.


יאיר ניצני
"האשם האחד והיחיד.." (צילום גלית סבג)


"עם הזמן הדברים הסתדרו, ונוצר חיבור חזק בין אלי לבין הבנות. יש ביניהם חברות חזקה. הבת האמצעית התגייסה בעקבותיו ליחידת מגל"ן, והבת הצעירה, גדלה לצידו כמו לצד אח גדול. הוא חלק מהמשפחה. יש לו מפתח לבית, הוא לא צריך להודיע לנו מתי הוא מגיע ומתי הוא הולך, יש לו חדר בבית, למרות שהוא כבר גר בדירה שכורה בתל אביב, ויש לו זכויות וחובות בדיוק כמו לבנות."


בנאדם מצלם בפאלפון
" אני לא יודעת איך להודות על ההזדמנות לאמץ את אלי" (צילום: גלית סבג)


הסיפור של אלי גרם לקהילה שלמה להתגייס לעזרה, כמו משפחה מורחבת


רונית: "יצרתם קהילה תומכת שגדלה אותו והכשירה אותו לחיים".


דרורית:" הקהילה באה מעצמה, לא ביקשנו מאף אחד כלום, אבל הסביבה נורא הסתקרנה והתקרבה ורצו לבוא אלינו בשבתות, וכשסיפרנו שצריך ללמד אותו כולם התגייסו. לימדו אותו שחיה, ונהיגה, ומתמטיקה וחשבון וגאוגרפיה ושעורים פרטיים מהבוקר עד הלילה".


דרורית חזרה ואמרה לכל מי שהטיל בכך ספק, שאלי גאון, אף על פי שכל מה שהוא למד היא מהשלב הבסיסי ביותר של בית הספר היסודי.
"אותו אחד שלא ידע כלום בשום תחום, מלבד ספורט" מספרת דרורית בגאווה, "התחיל אתמול ללמוד בבין תחומי בתכנית סופר- יוקרתית, לאחר שסיים בגרויות בממוצע 103".


יאיר ודרורית ניצני
"זו פעם ראשונה שאני מרגישה שיש לי יכול להזיז הרים" (צילום: גלית סבג)


הבנתי שאלי הוא לא החייל הבודד היחיד שהמשפחה שלו בישראל, אבל אין לו עורף משפחתי


דרורית:" בלי ידע על מה זה עמותה, איך מנהלים אותה, איך זה בכלל עובד, ומבלי להבין עד היום איך בכלל עשיתי את זה, הקמתי גוף, בתוך העמותה על שם מייקל לוין, שתומך בחיילים בודדים ישראלים שאין להם עורף משפחתי. היום אנחנו מטפלים ב-700 חיילים כאלו, ואת חלקם מאתרים עוד לפני הגיוס, כדי שיהיה מי שילווה אותם ללשכת הגיוס, ויגיע בימי הורים, ולטקסים. אנחנו עושים הכל כדי למצוא משפחות מאמצות ולשקם את החיילים והחיילות האלו".


דרורית מרגישה שמרגע שאלי נכנס אל חייהם, היא מצאה את המקום שלה, את העשייה שמשמחת אותה. "זה הייעוד שלי, ועל כן זו פעם ראשונה שאני מרגישה שיש לי את היכולת להזיז הרים".


בחורה מצלמת בפלאפון
"חברים שלי הפסיקו לספר לי דברים" (צילום: גלית סבג)


יאיר נמנע מלכתוב על האימוץ של אלי בטור שלו בעיתון.


יאיר:" זה טור הומוריסטי, ולא רצתי לחשוף בו את אלי. כתבתי טור אחד על חיילים בודדים, וקיבלתי בעקבותיו הרבה ביקורת מחברים דתיים שלא אהבו את מה שקראו שם על היחס של משפחות חרדיות לבן משפחה שמתגייס."


רונית:" ואם כבר מדברים על הטור שלך בישראל היום, אתה כותב אותו כבר שמונה שנים, הטור שלך באותו גיל של אתר סלונה, נורא קשה לתחזק טור שבועי כזה".


יאיר :" מאד קשה, ואני בחרדה תמידית שלא יהיה לי על מה לכתוב, זו הסיבה שחברים שלי מפחדים לאחרונה לספר לי דברים, הם יודעים שיש סיכוי שהסיפור שלהם יהפוך לטור".


שתי גרסאות לסיפור אהבה


כשדרורית ויאיר נשאלו כיצד הכירו, סיפר דרורית ששעות ספורות אחרי שהכירה בבליינד דייט את יאיר, ידעה שהוא יהיה בעלה, וזאת למרות שהלכה לפגוש אותו רק מתוך נימוס. אחרי הכל לא נראה לה הגיוני לצאת עם גבר שמדביק לעצמו ברז על המצח.


זוג מתחתן
שתי גרסאות לסיפור ההיכרות" (צילום: אלבום חתונה)


אמנם יאיר דיבר במשך שעה שלמה בטלפון כשדרורית הגיעה לדירה שלו בפעם הראשונה, אבל במהלך השעה הזו, היא בחנה את הבית המסודר, את החיוך הטוב של יאיר, ואת טון הדיבור הנעים, והרגישה שזה כל מה שהיא רוצה שיהיה בבן הזוג.


דרורית: "בשלוש לפנות בוקר חזרתי הביתה, צלצלתי לחברה וסיפרתי לה שאני מתחתנת. היא לא הבינה איך מצאתי חתן אם כמה שעות לפני כן עוד לא היה לי חבר. סיפרתי לה על יאיר, ושהחלטתי שאם למחרת הוא יצלצל אלי, אני מיד עוברת לגור איתו".


יאיר: "לא יודע אם זו אהבה ממבט ראשון, אולי כן, היא נכנסה לדירה שלי, ראיתי כמה שהיא יפה, וזה הספיק לי, עם השנים הכרתי גם את האופי שלה ונורא מהר באו אתה גם שלוש הבנות שלנו, אז כבר לא היתה ברירה". מתאר יאיר את סיפור ההכרות מנקודת מבטו, וגורם לעשרות הבלוגריות להתגלגל מצחוק.